יש רגעים בחיים, שבהם הבחירה היא לא רק טכנית היא גורלית. בפרק הבכורה של הפודקאסט "בדרך אמונה בחרתי" מושיבים אותנו הרב יצחק הרמן ראש הישיבה והרב שבתי גבירץ הרכז החינוכי לשיחה מרתקת כנה להפליא ובעיקר מלאת לב על הדילמה שמלווה אלפי הורים במגזר –  האם הילד שלי חייב להיכנס לשטאנץ המוכר? או שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש?

מיטת סדום או חליפה לפי מידה?

השיחה נפתחת בדימוי עוצמתי של הרב שבתי גבירץ "מיטת סדום". הישיבה הקלאסית – זו עם שלושת הסדרים, והגמרא מהבוקר עד הלילה, היא עמוד השדרה של עולם התורה כבר דורות. אבל מה קורה כשהילד לא נכנס למיטה הזו? אם הוא קצר מדי – מותחים אותו בכוח ואם הוא ארוך מדי – מקצצים אותו.

המסר כאן הוא – חד יש גבול דק בין "קשה לו" לבין הוא לא מסוגל. כשילד נמצא במקום שגדול עליו בכמה מידות הוא לא רק מתמודד הוא צובר כישלונות. הוא רואה את כולם נבחנים ומצליחים בזמן שהוא מרגיש כמו הילד ה"שקוף" של הבית. כאן נכנסת לתמונה הישיבה המותאמת. זה לא "סוג ב'" אלא מקום שבו לוח הכיתה נראה אחרת, השיעורים קצרים יותר, ויש מקום גם למשנה, נביא ואפילו עבודת כפיים בגינה. מקום שבו הצלחה גוררת הצלחה.

ה"פיל שבחדר" – מה יגידו השכנים?

אחד הרגעים הכי כנים בפודקאסט נוגע בנקודה  כואבת של ההורים – האגו. אנחנו חולמים על הילד בפונוביז' דואגים לשידוכים של האחים ופוחדים מהמבטים של הגיס במפגשים משפחתיים… הרבנים לא מתנצלים הם מבינים את זה. זה אנושי לגמרי.

אבל כאן מגיע הטוויסט! הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כמו שאנחנו. התפקיד שלנו כהורים הוא פשוט להפסיק לשפוט. להפסיק לחפש אשמים – המלמד בחיידר? האישה? אני? ברגע שמשחררים את הצורך בכתר לראשנו ומקבלים את הילד כפי שהוא פתאום מגלים שהילד שעישן בחוץ בזמן שכולם אמרו דברי תורה לסבא, הוא בעצם נשמה ענקית שפשוט זקוקה לשפה אחרת.

ליל פורים בשדה כשהאש ניצתת מחדש

הלב הפועם של הפרק מתבטא בסיפור האישי של הרב יצחק הרמן על ליל פורים. דמיינו חבורת בחורים כאלו שחלק מההורים אולי היו מתביישים בהם בבית הכנסת השכונתי יוצאים עם ראש הישיבה לשדה הפתוח. תחת כיפת השמיים עם ניגונים והתבודדות כמו שרבי נחמן לימד, ופתאום רואים את הניצוץ.

חבר שהביא אותם באוטובוס אמר לרב הרמן בדמעות "אף אחד לא היה "שם שקל" על הבחורים האלו, ופתאום רואים איזו לבה של קדושה פורצת מהם".
זה כל הסיפור – לתת להם להרגיש רצויים, לא כחסד אלא כי הם באמת כאלו.

המסר להורים – "אל תחכו שהזמן יחליט"

המסר המסכם של הפרק הוא קריאת השכמה – השנים האלו – גילאי 14 עד 18 הן קריטיות. הורה שנמצא בדילמה, חייב לעזוב הכל אפילו את הכולל לכמה ימים וללכת לבדוק,  לסייר בישיבות, לדבר עם הורים אחרים.

המטרה היא לא שהילד שלך יהיה הכי טוב בישיבה, אלא שהילד יהיה הכי טוב בשביל עצמו. שהילד יעמוד בגיל 18 על שתי רגליים,  יאמין בעצמו, יאהב את השם, ויקים בית בריא. כי בסוף כשהילד מחייך ומאמין בכוחות שלו – אין כתר גדול מזה לראשם של ההורים.